הסיבה פשוטה

יש רגע כזה

שאתה מסתכל במראה
ולא שונא את מה שאתה רואה —
אבל גם לא גאה בו.

אתה יודע שאתה יכול יותר.
מרגיש שיש בך פוטנציאל,
אבל משהו תמיד בורח לך בין האצבעות.

אתה מתחיל חזק.
מתמיד שבוע, שבועיים.
ואז יורדת המוטיבציה שבאה בגלים.
האוכל מנצח. העייפות מנצחת.
ואתה שוב מבטיח לעצמך ש”מחר“ ,אחרי שאני אסיים את זה ואת זה.

גם אני הייתי שם.

לא שמן קיצוני.
לא חסר מודעות.
פשוט תקוע.
עם תחושת פספוס שקטה
שאוכלת מבפנים.

• הבעיה לא הייתה רצון.
  ולא משמעת.
  הבעיה הייתה שלא הייתה לי דרך.

ברגע שבניתי לעצמי שיטה —
לא מושלמת, אלא אמיתית —
משהו השתנה.

לא רק הגוף.
הראש נרגע.
השליטה חזרה.
והביטחון הגיע בלי שביקשתי.

היום אני לא כאן כדי להרשים אותך.
אני כאן כי אני יודע
איך זה מרגיש לרצות שינוי
ולפחד שלא תחזיק מעמד.

ואם המשפט הזה נגע בך —
כנראה שאתה לא צריך עוד מוטיבציה.
אתה צריך מערכת שתיקח אותך יד ביד
גם כשאין לך כוח.

עוד רגע תראה את השינוי שלי ב־90 יום.
אבל הסיפור האמיתי
הוא מה שקרה לפני התמונה,
ומה שיכול לקרות גם אצלך.